דוד נקט באסטרטגיה מחושבת של השמדה מוחלטת בפשיטותיו, במטרה להסתיר את יעדיו האמיתיים מעיני אכיש מלך גת. הפרשנים מסכימים כי הסיבה לכך שואיש ואשה לא יחיה — כלומר, שדוד לא השאיר בחיים אף שבוי מהעמים שעליהם פשט, כדוגמת הגשורי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], כדי להביא גת — הייתה החשש מחשיפת סודו.
כוונת המילים פן יגידו עלינו לאמר היא שדוד דאג שאם יביא עמו שבויים, הם יספרו ויחשפו את האמת על מעשיו [מלבי"ם]. השבויים היו עלולים לגלות לאכיש שדוד פוגע בעמים זרים ולא בבני עמו, ובכך להרוס את המצג שיצר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אי השארת עדים הבטיחה שאכיש יבין שדוד תוקף את בני ישראל, בעוד שבמציאות הוא מעולם לא פגע בהם באף אחת מפשיטותיו [ביאור שטיינזלץ].
המילה משפטו מתפרשת במשמעות של מנהגו. כלומר, פעולת ההסתרה הזו הייתה דרך הפעולה וההרגל הקבוע של דוד כל הימים אשר ישב בשדה פלשתים [מצודת ציון].