במפגש בין דוד לאכיש מלך גת, אכיש מתעניין בפעולותיו הצבאיות של דוד ושואל אותו היכן נלחם, ודוד משיב לו בתשובה מחושבת המפרטת אזורים דרומיים.
הפרשנים נחלקו בהבנת שאלתו של אכיש אַל־פְּשַׁטְתֶּם. גישה אחת מסבירה כי המילה אַל משמעותה "אָן", כלומר לאן או היכן, תוך חילוף האותיות למ"ד ונו"ן [רש"י, רד"ק, חומת אנך]. גישה שנייה מפרשת את המילה כמו "עַל", כך שאכיש שואל על מי או על איזה מקום פשטתם היום [רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה שלישית מפרשת את המילה כפשוטה, מלשון "לֹא". לפי פירוש זה, אכיש שואל בתמיהה: וכי לא יצאתם היום להילחם ולא עשיתם מאומה? [מלבי"ם, מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל]. הפעולה פְּשַׁטְתֶּם מתוארת כהתפזרות של חיילים וריצה בארץ במטרה להילחם ולבוז שלל [מצודת ציון, רד"ק].
בתשובתו, דוד מונה את האזורים בהם פעל, כולם באזור נֶגֶב, שמשמעותו דרום [מצודת ציון, רד"ק]. הוא מזכיר את יְהוּדָה, את הַיְּרַחְמְאֵלִי שהיא משפחה משבט יהודה, ואת הַקֵּינִי, שהם צאצאי יתרו וחובב שהתגיירו, נספחו לישראל וישבו בנחלת יהודה [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
הפרשנים מסכימים כי מטרתו של דוד בתשובה זו הייתה הטעיה מכוונת. על ידי אזכור מקומות השייכים לעמו ולבעלי בריתם, דוד גרם לאכיש לחשוב שהוא נלחם בישראל והבאיש את ריחו בעיניהם, ובכך רכש את אמונו המלא של מלך פלשתים [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל]. כדי לשמור על סודיות ההטעיה ולמנוע את חשיפת העובדה שפשט למעשה על אויבי פלשתים, דוד דאג שלא להחיות איש מהמותקפים שיוכל לבוא ולהכחיש את דבריו [אברבנאל].
ברובד נוסף, יש המציינים כי ההשגחה העליונה כיוונה את אכיש לשאול בלשון "אַל", כלומר "האם לא פשטתם", כדי שדוד יוכל לענות מבלי לשקר. כאשר דוד ענה על נגב יהודה, כוונתו הנסתרת והאמיתית הייתה שבאזורים אלו הוא דווקא לא פשט, בעוד אכיש הבין את הדברים בצורה הפוכה [חומת אנך].