שהותו של דוד בטריטוריה הפלשתית מוגדרת בכתוב לפרטי פרטים, אך משך הזמן המדויק תלוי בפירוש המילה הפותחת את מניין התקופה. הכתוב מציין כי הזמן ארך ימים וארבעה חֳדָשִׁים, והפרשנים נחלקו בהבנת המשמעות של המילה הראשונה.
חלק מהפרשנים סבורים כי המילה ימים כמשמעה, ומתייחסת למספר ימים בודדים שנוספו לארבעת החודשים. לפי גישה זו, מדובר במיעוט רבים, כלומר שני ימים בלבד, כך שסך התקופה עמד על ארבעה חודשים ושני ימים [רש"י, חומת אנך], או לחלופין, ארבעה חודשים ומספר ימים לתוך החודש החמישי [רד"ק]. פרשנים אלו מבססים את דבריהם על חישובים כרונולוגיים של שנות מלכות שאול ופטירת שמואל. מכיוון שדוד ברח לפלשתים רק לאחר מות שמואל, ושאול מת זמן קצר לאחר מכן, לא ייתכן שדוד שהה שם תקופה ארוכה של שנים [רש"י, רד"ק].
מנגד, גישה אחרת גורסת כי המילה ימים מציינת תקופה של שנה שלמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], בדומה לשימוש במילה זו במקומות אחרים במקרא, ויש המציינים נוסחאות של התרגום הארמי הקדום התומכות בפירוש של שנה וארבעה חודשים [רד"ק, אברבנאל]. יש מי שמרחיב וטוען כי הכוונה היא לשנתיים, כך שסך הזמן היה שנתיים וארבעה חודשים [אברבנאל]. דעה זו חולקת נחרצות על החישובים המקצרים את ימי מלכות שאול, ומציגה קושי תחבירי בגישה הקודמת: אילו היה מדובר בימים בודדים, הכתוב היה צריך להקדים את החודשים לימים ולכתוב "ארבעה חודשים וימים". יתרה מזאת, אכיש מלך גת עצמו מעיד בהמשך שדוד שהה אצלו "ימים או שנים", עדות המחזקת את ההבנה שמדובר בתקופה ממושכת [אברבנאל].
נקודת מבט ייחודית נוספת אינה מתמקדת רק באורך התקופה, אלא מסבירה את סדר המילים בפסוק על רקע המקומות השונים שבהם שהה דוד. לפי פירוש זה, החלוקה היא גיאוגרפית: המילה ימים מתייחסת לימים אחדים שבהם ישב דוד בעיר גת, ואילו אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים מתייחסים לתקופה הממושכת יותר שבה ישב בעיר צקלג, ומשום כך הוקדמו הימים לחודשים [מלבי"ם].