בפשיטותיו הצבאיות, נקט דוד באסטרטגיה של לחימה טוטאלית לצד התנהלות מחושבת. כאשר נאמר ולא יחיה איש ואשה, הכוונה היא שדוד ואנשיו כבשו את המקומות מבלי להשאיר בהם נפש חיה. הוא נמנע במכוון מלקחת שבויים מהאוכלוסייה המקומית כדי להפכם לעבדים ולשפחות [מלבי"ם], ובמקום זאת התמקד אך ורק בביזת הרכוש, כפי שמתואר במילים ולקח צאן ובקר וחמורים וגמלים ובגדים.
בסיום הפשיטות, המילים וישב ויבא אל אכיש מתארות דפוס פעולה קבוע. בכל פעם ששב מהמערכה, היה דוד מקפיד להגיע באופן תדיר אל אכיש כדי לדווח לו [מלבי"ם], וסביר להניח שבהזדמנויות אלו גם העניק לו חלק מן השלל שבוזז [ביאור שטיינזלץ].