תארו לעצמכם שמישהו הבטיח לכם שהוא כבר לא כועס עליכם, אבל עמוק בלב אתם עדיין חוששים. זה בדיוק מה שדוד מרגיש. למרות ששאול המלך נראה כאילו השלים איתו, דוד עדיין מפחד. הוא יודע שה׳ עשה לו ניסים והציל אותו בעבר, אבל הוא לא רוצה לסמוך על כך שנס יקרה בכל יום. דוד מבין שככל ששאול רואה שה׳ נמצא איתו, כך שאול חושש יותר שדוד ייקח ממנו את המלוכה, והקנאה שלו רק הולכת וגדלה.
המחשבות האלה גורמות לדוד לחשוש מאוד. הוא אומר לעצמו עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד, כלומר הוא פוחד שבאחד הימים שאול יפתיע אותו בהתקפה פתאומית ויפגע בו, בלי שיוכל להתכונן לכך מראש. לכן, דוד מגיע למסקנה שהדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות הוא לברוח רחוק, אל ארץ פלשתים. הוא יודע שברגע שיעזוב, שאול וְנוֹאַשׁ, כלומר יתייאש לגמרי מהחיפושים אחריו. כך שאול יפסיק לחשוד שדוד מנסה לאסוף אנשים ולמרוד בו בתוך ארץ ישראל, ואפילו אם שאול ינסה לחפש אותו שם, מלך פלשתים יגן עליו.
דוד גם יודע שהפעם הבריחה לפלשתים תהיה שונה. בעבר הוא ברח לשם לבדו ונאלץ לעשות את עצמו משוגע כדי להינצל. אבל עכשיו הוא מגיע עם צבא גדול של שש מאות אנשים, וכולם כבר יודעים שהוא ושאול נמצאים בריב גדול. בגלל זה, דוד בטוח שמלך פלשתים יקבל אותו בשמחה וירצה להיעזר בו.