תארו לעצמכם שאתם נמצאים בארץ זרה וצריכים לשמור על סוד ממש גדול כדי להגן על עצמכם ועל החברים שלכם. זה בדיוק מה שקרה לדוד ואנשיו. כשהם גרו בעיר צקלג, הם היו חייבים להשיג אוכל וציוד כדי להתקיים. לכן, הם יצאו למבצעים נגד עמים קטנים שגרו בדרום. המילה וַיַּעַל מלמדת אותנו שזה לא קרה רק פעם אחת, אלא זו הייתה פעולה שדוד עשה באופן קבוע. הלוחמים שלו וַיִּפְשְׁטוּ, כלומר התפזרו בשטח כמו שחיילים נוהגים לעשות, והתקדמו לעבר עמים כמו הגשורי, העמלקי והַגִּזְרִי.
העמים האלו מתוארים בתור יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם. כלומר, הם גרו שם בשקט ובשלווה עוד מימי קדם ומעולם לא חוו מלחמה. בגלל שהם לא היו רגילים להילחם ולא היו מוכנים, היה קל יותר לדוד לאסוף מהם את מה שהיה חסר לו. אזור המגורים שלהם הגיע עד בּוֹאֲךָ שׁוּרָה, שזה אומר עד שמגיעים לאזור שנקרא שור, והדברים נכתבו בסגנון שמדבר אל מישהו שמכיר היטב את המקומות האלה.
אבל למה דוד שמר על הפעולות האלה בסוד? דוד היה צריך להיזהר מאוד. הוא דאג שלא יישאר שם אף אדם שיוכל לברוח לעיר גת ולספר לאכיש, מלך הפלשתים, את האמת על מי שתקף אותם. דוד רצה שאכיש יחשוב שהוא נלחם דווקא בערי ישראל. כך אכיש יאמין שדוד הסתכסך עם העם שלו, ויסמוך עליו שיישאר נאמן לו לתמיד.