ההיערכות הצבאית לקראת המערכה הגורלית בין פלשתים לישראל מגיעה לשיאה, כאשר שני הצדדים ממקמים את כוחותיהם לקראת התנגשות. הפלשתים מרכזים את כל מחנותיהם באפקה, כחלק מהתקדמות אסטרטגית. התכנסות זו התרחשה ביום השני למסעם, לאחר שכבר התאספו קודם לכן בשונם, ומטרתה הייתה להתקרב אל מחנהו של שאול המלך [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, הצבא הישראלי הקדים את הפלשתים בהתארגנותו וכבר חנה במקומו [אברבנאל]. הכתוב מציין כי ישראל חונים בַּעַיִן, כלומר בסמוך למעיין מים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל – בעמק יזרעאל או ליד העיר עצמה [ביאור שטיינזלץ].
הידיעה של הפלשתים כי כוחות ישראל כבר ערוכים ומקובצים, היא שהובילה אותם לנוע לקראתם בצורה מסודרת והמונית, כאשר סרני הפלשתים צועדים בראש יחידות של מאות ואלפים. היערכות זו מהווה את הרקע לדרמה המורכבת שבה דוד ואנשיו מוצאים את עצמם צועדים במאסף יחד עם אכיש מלך גת, בדרכם להילחם נגד עמם שלהם ונגד משיח ה', מצב שיבוא על פתרונו רק כאשר שאר מנהיגי הפלשתים יסרבו לאפשר לדוד להשתתף בקרב וידרשו את סילוקו [אברבנאל].