נוכחותם של דוד ואנשיו במחנה הצבא הפלשתי מעוררת תמיהה והתנגדות. שרי הפלשתים מבחינים בקבוצה הזרה, שבלטה לעין בשונותה, ודורשים לדעת את פשר השתתפותה במערכה.
השרים שואלים מָה הָעִבְרִים הָאֵלֶּה, כלומר, מה מעשיהם של בני ישראל כאן. הכינוי הָעִבְרִים נובע מכך שאבותיהם ישבו בעבר הנהר [מצודת ציון]. טענת השרים אינה מתמקדת רק בקרבתו של דוד למלך אכיש, אלא בעצם יציאתו עמם למלחמה, שכן הם אינם נותנים בו אמון [מלבי"ם]. גישה נוספת מסבירה ששאלתם תכליתית: הלוא הם עברים, ומה לכם ולהם? [אברבנאל].
בתגובה, אכיש מנסה להרגיע את השרים ומציג שני נימוקים מרכזיים לביטחונו בדוד. ראשית, הוא מזכיר שדוד הוא עבד שאול. ציון עובדה זו נועד להדגיש שדוד הוא מורד שנמלט מאדונו, ובוודאי ינצל את ההזדמנות לנקום בו במלחמה, ולכן אפשר לסמוך עליו [מלבי"ם].
שנית, אכיש מציין את משך הזמן שדוד שוהה אצלו, באומרו זֶה יָמִים אוֹ זֶה שָׁנִים. ביטוי זה מעורר דיון בקרב הפרשנים, שכן בפועל דוד שהה אצל הפלשתים תקופה קצרה של כארבעה חודשים. יש המסבירים כי הכוונה היא לזמן ניכר באופן כללי [ביאור שטיינזלץ], או שאכיש הכיר את דוד לטובה עד כדי כך שהימים המעטים הרגישו לו כשנים ארוכות [רד"ק]. מנגד, יש הסבורים כי מדובר בשנים ממש [אברבנאל], וניתן לחשב זאת החל מהפעם הראשונה שדוד ברח לאכיש ונחשב למורד [מלבי"ם]. חלוקה אחרת מציעה שהמילה "ימים" מתייחסת לתקופה שבה ישב דוד יחד עם אכיש בעיר גת, והמילה "שנים" מתייחסת לזמן שישב בערי השדה [מצודת דוד]. מטרתו של אכיש בהדגשת משך הזמן היא לטעון שדוד כבר השתקע בארצו, ועל כן אינו נחשב עוד לעברי [אברבנאל].
לסיום, אכיש מעיד על התנהגותו ללא דופי של דוד מִיּוֹם נָפְלוֹ. המילה נָפְלוֹ מפורשת כחנייתו, התיישבותו או נפילתו בגורלו של אכיש [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל]. מאז אותו יום שבו שכן אצלו, אכיש מצהיר כי וְלֹא מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה, כלומר לא מצא בו שום רע או חיסרון, ועל סמך ניסיון חיובי זה הוא מצרף אותו בביטחה למלחמה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].