שמואל א, פרק כ״ט, פסוק ג׳

נוכחותם של דוד ואנשיו במחנה הפלשתי מעוררת את התנגדות השרים, ששואלים מָה הָעִבְרִים הָאֵלֶּה ודורשים לדעת מה מעשיהם של בני ישראל במלחמה זו. בתגובה, אכיש מסביר שדוד הוא מורד שנמלט משאול, ולכן בוודאי ינצל את ההזדמנות לנקום בו וניתן לסמוך עליו. כדי לחזק את דבריו הוא מוסיף שדוד שוהה אצלו כבר זֶה יָמִים אוֹ זֶה שָׁנִים, כלומר תקופה ממושכת שאולי הרגישה כשנים ארוכות או שנים ממש מאז בריחתו הראשונה, ולכן הוא כבר השתקע בארצם. לבסוף, אכיש מעיד כי מִיּוֹם נָפְלוֹ, כלומר מאז היום שבו דוד חנה והתיישב אצלו, וְלֹא מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה, ומכיוון שלא מצא בו שום פגם הוא מצרף אותו בביטחה למערכה.