לקראת המערכה הצבאית, צבא הפלשתים עורך מסדר של כוחותיו, כאשר דוד ואנשיו משולבים בתוכו במצב מורכב. המילה סרני מתארת את שרי הצבא והמפקדים העליונים של הפלשתים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי התיאור עֹבְרִים לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים אינו אומר שהיו אלפי מפקדים, אלא שהסרנים המעטים צעדו בראש חייליהם. הצבא כולו עבר אחריהם כשהוא מאורגן ומחולק ליחידות מסודרות של מאות ואלפי לוחמים.
בניגוד לשאר הצבא, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עֹבְרִים בָּאַחֲרֹנָה עִם אָכִישׁ. מיקומם במאסף נבע מתפקידם המוגדר במלחמה זו: הם לא נלקחו כדי לשמש כלוחמים מן המניין בחזית, אלא שובצו לתפקיד שומרי ראשו האישיים של המלך אכיש [מלבי"ם].
השתתפותו של דוד במצעד צבאי שפניו מועדות למלחמה נגד ישראל מעוררת תמיהה. דוד נאלץ להסכים לדרישת אכיש משום שהיה נתון למרותו, ובעקבות המצג השקרי שיצר בעבר לפיו הוא פושט על ערי ישראל והמאיס את עצמו על עמו. עם זאת, כוונתו הנסתרת של דוד בהצטרפותו למסע הייתה למעשה לשמש גיס חמישי, להפריע לפלשתים ולסכל את תוכניותיהם נגד ישראל מבפנים. משימת חבלה זו הייתה קלה לביצוע דווקא משום שהפלשתים נתנו בו אמון מוחלט [רלב"ג].