שרי הפלשתים מביעים חוסר אמון עמוק בדוד, ומבססים את חששם על המוניטין המפורסם שלו ועל עברו הצבאי. הם מזכירים את השיר הידוע שנכתב עליו כדי להוכיח את הסכנה הטמונה בשילובו במערכה.
הפרשנים מסבירים כי המילה יענו משמעותה הרמת קול בשירה, והמילה במְּחֹלוֹת מתייחסת לשם של כלי זמר [מצודת ציון]. במקרא, המילים בַּאֲלָפָיו ובְּרִבְבֹתָיו נכתבות במסורת ללא האות יו"ד ("באלפו" ו"ברבבתו"), אך נקראות בלשון רבים [מנחת שי].
אזכור השיר המהלל את ניצחונותיו של דוד משמש את שרי הפלשתים למספר טענות. ראשית, השיר מעיד כי דוד היה מאז ומעולם אויב מושבע של הפלשתים שהכה בהם רבות, ולכן אין לבטוח בו [מצודת דוד]. שנית, גבורתו העצומה הופכת אותו לאיום משמעותי מבית. קיים חשש כבד שאף על פי שפרץ סכסוך פנימי בינו לבין שאול, דוד ינצל את ההזדמנות במלחמה הנוכחית כדי להילחם בפלשתים, ובכך יתרצה לאדוניו וישוב לצד הישראלי [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
גישה נוספת מציגה זווית שונה למניעיו של דוד: גם אם דוד אכן מרד בשאול מתוך שאיפה להתנשא ולמלוך תחתיו, הוא עדיין עלול לבגוד בפלשתים. במקרה כזה, הוא יבחר להילחם נגדם במטרה לזכות מחדש בתהילה, כדי שישובו וישירו עליו את אותו שיר ניצחון המפאר את מכותיו ברבבות, ובכך יקדם את שאיפותיו להנהגה [מלבי"ם].