יצא לכם פעם לחשוב מה עובר בראשו של מנהיג כשהוא מבין שהמלחמה אבודה? המלך שאול נמצא ברגע קשה ועצוב בשדה הקרב. הוא מבין שהפלשתים עומדים לנצח ולשבות אותו. מתוך הפחד הגדול ממה שהם יעשו לו, הוא מבקש מנושא הכלים שלו: וְדָקְרֵנִי, כלומר, תפגע בי בחרב כדי שאמות מהר ובלי לסבול. שאול מסביר שהוא חושש שהאויבים וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי - יתפסו אותו חי, יצחקו עליו, יביישו אותו ויכאיבו לו בכוונה לפני שיהרגו אותו. בגלל שהוא ידע בוודאות שזה מה שיקרה, הוא העדיף לסיים את חייו מיד על ידי אדם קרוב.
אבל נושא הכלים מסרב. הוא וְלֹא אָבָה, כלומר, פשוט לא רצה לבצע את הפקודה הזו. הסיבה לכך היא כִּי יָרֵא מְאֹד. נושא הכלים פחד מאוד מה', כי הוא ידע שזה מעשה חמור לפגוע במלך שה' בחר. בנוסף, הוא היה צעיר ומבוהל, ופשוט לא היה מסוגל בנפשו לפגוע במלך שהוא היה כל כך נאמן לו.
כששאול רואה שנושא הכלים לא מסכים, הוא לוקח את החרב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ כדי לסיים את חייו בעצמו. עם זאת, פעולה כזו לא תמיד גורמת למוות מהיר. שאול אכן נפצע קשה מאוד, אך עדיין נותר בחיים וסבל. רק מאוחר יותר, כשהזדמן למקום נער עמלקי, הוא זה שסיים את המלאכה.