שאול בוחר לשים קץ לחייו כדי לא ליפול לידי הפלשתים שיתעללו בו, מעשה שאינו נחשב לחטא משום שידע מראש על מותו הצפוי מנבואת שמואל וראה שאפסו סיכוייו להימלט. כאשר נושא הכלים מבין כִּי מֵת אדונו, הוא בוחר גם כן ליפול על חרבו מתוך מסירות מוחלטת, שכן שאול היה כל עולמו והוא לא יכול היה לשאת את החיים בלעדיו. בכך יורד המלך לבית עולמו בדיוק כפי שהנהיג בחייו, כשהוא מוקף בבניו ובמשרתיו הנאמנים. עם זאת, נותר ספק לגבי רגע המוות המדויק: ייתכן ששאול מת מיד מחרבו והנער העמלקי רק בדה את סיפור הריגתו כדי למצוא חן בעיני דוד, וייתכן ששאול רק גסס והעמלקי הוא שהשלים את המיתה.
שמואל א, פרק ל״א, פסוק ה׳
וַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂא־כֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּם־ה֛וּא עַל־חַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מׇת עִמּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.