חזון של פורענות ואבדן, המכונה מַשָּׂא, ניחת על מוֹאָב כעונש על כך שלא חמלו על פליטי ישראל. התקפת הפתע מתרחשת בְּלֵיל, בלילה מסוים שבו התושבים ישנים ואינם מוכנים להתגונן. באותו לילה שֻׁדַּד ונהרס לחלוטין כוחה של הממלכה, מעיר הגבול הפתוחה עָר מוֹאָב ועד לעיר המבצר החזקה קִיר־מוֹאָב. בעקבות נפילתן של ערי משען אלו האומה כולה נִדְמָה, כלומר נכרתה ואבדה. ההרס הפתאומי הכה את העם בהלם ובדממה, והותיר אותם משותקים מפחד וחסרי אונים אל מול החורבן.
ישעיהו, פרק ט״ו, פסוק א׳
מַשָּׂ֖א מוֹאָ֑ב כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד עָ֤ר מוֹאָב֙ נִדְמָ֔ה כִּ֗י בְּלֵ֛יל שֻׁדַּ֥ד קִיר־מוֹאָ֖ב נִדְמָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.