ישעיהו, פרק ט״ו, פסוק ח׳

תארו לעצמכם רעש כל כך חזק ששומעים אותו מכל כיוון, ולא משנה לאן הולכים, אי אפשר לברוח ממנו. זה בדיוק מה שקרה בארץ מואב כשהיא נכבשה. קולות הבכי והעצב היו כל כך חזקים, עד שהנביא אומר כִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת גְּבוּל מוֹאָב. כלומר, זעקת הכאב הקיפה את כל המדינה ונשמעה בכל הגבולות שלה, מכל עבר. הנביא קורא לקול הזה יִלְלָתָהּ, שזו בעצם היללה והבכי של העם. הקול הזה הגיע עַד אֶגְלַיִם ועד מקום שנקרא בְּאֵר אֵילִים. למה הנביא מזכיר דווקא את שני המקומות האלה? כי אלו היו שתי ערים שעמדו בשני הקצוות ההפוכים של גבולות מואב. כשהנביא אומר שהבכי הגיע עד אליהן, הוא בעצם מסביר שהקול העצוב נשמע מקצה אחד של המדינה ועד הקצה השני שלה, ולא היה אפילו מקום אחד שקט בכל ארץ מואב.