ישעיהו, פרק ל״ה, פסוק ב׳

Isaiah 35:2Sefaria

פָּרֹ֨חַ תִּפְרַ֜ח וְתָגֵ֗ל אַ֚ף גִּילַ֣ת וְרַנֵּ֔ן כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ נִתַּן־לָ֔הּ הֲדַ֥ר הַכַּרְמֶ֖ל וְהַשָּׁר֑וֹן הֵ֛מָּה יִרְא֥וּ כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה הֲדַ֥ר אֱלֹהֵֽינוּ׃ {פ}

חזון הנביא מציג תמונת עתיד מרהיבה של גאולה, שבה השממון והיובש מתחלפים בפריחה עזה, בשמחה ובגילוי שכינה. התמורה העצומה בטבע משקפת את המהפך הרוחני והלאומי של עם ישראל, כאשר המקומות הצחיחים והיבשים יעוטרו בירק וביופי.

הפרשנים נחלקים בשאלה למי מכוונת ההבטחה נִתַּן־לָהּ. יש הסבורים כי הכוונה היא לארץ ישראל ולירושלים [אבן עזרא, רד"ק], בעוד אחרים רואים בכך התייחסות למדבר ולערבה עצמם, שיושפעו במים ויפרחו [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].

המילים פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן מתארות התפרצות של שמחה. המילה גִּילַת משמעותה "גילה", כאשר האות ת' מחליפה את האות ה' [רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא], והמילה וְרַנֵּן עניינה שירה, שמחה ורינון [רש"י, רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכפילות הלשונית מעידה על שמחה מתמשכת של גילה אחר גילה, ללא הפסקה. בניגוד לשמחה אנושית רגילה שלרוב מהולה באנחה וסופה דאגה, כאן מדובר בהתחדשות תמידית של ניסים המביאים לשמחת לבב טהורה ונצחית [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק].

הפריחה העתידית מתוארת באמצעות המקומות הפוריים ביותר בארץ: הַלְּבָנוֹן, המאופיין ביערות גשומים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אם כי יש המפרשים זאת כסמל לבית המקדש [רש"י]; הַכַּרְמֶל, המוכר כאזור של שדות וכרמים; וְהַשָּׁרוֹן, שהוא אזור מרעה שמן בשפלת החוף [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].

עיון מעמיק של הפרשנים עומד על ההבדל בין המושגים בפסוק. כְּבוֹד מבטא פאר, מעלה פנימית ועוצמה אדירה, כמו ארזי הלבנון הגבוהים שניחנו במכובדות אך חסרים נוי. לעומתו, הֲדַר מבטא יופי חיצוני, חן ועושר, כמו פרחי הכרמל והשרון שיש בהם יופי רב אך חסרים את עוצמת הלבנון. לעתיד לבוא, הארץ תזכה לשילוב הנדיר של שתי התכונות גם יחד, ותתמלא מכל הטוב והשפע של אזורים אלו [מלבי"ם, מצודת דוד, מצודת ציון].

בסופו של התהליך, הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד־ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. זהות הרואים מתפרשת בכמה אופנים: בני ישראל השבים לארצם ויושבי ירושלים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד], כלל האנשים שיראו את תחיית השממה [ביאור שטיינזלץ], או אפילו המדבר והערבה עצמם שיראו את גבורת ה' בגאולה [שד"ל].

התגלות זו מורכבת משני רבדים המשלימים זה את זה: כְבוֹד־ה' מייצג את ההשגחה וההנהגה הכללית של בורא העולם, המבוססת על חוקי הטבע הקבועים והנצחיים. לעומת זאת, הֲדַר אֱלֹהֵינוּ מייצג את ההשגחה הפרטית והניסית, המשנה את סדרי הטבע למען עם ישראל, ובכך מתפארת ומתהדרת באופן גלוי לעיני בשר ודם [מלבי"ם].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק א׳
פסוק ג׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.