עם בוא הגאולה יתרחש מהפך דרמטי במצבם של הגולים, שיתבטא הן בהסרת מגבלותיהם הפיזיות והרוחניות והן בשינוי פני הטבע בדרכם חזרה לציון.
המילה יְדַלֵּג משמעותה קפיצה, פִּסֵּחַ הוא אדם צולע וחיגר, והמילה וְתָרֹן מבטאת שירה ורינה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שתיאורים אלו משמשים משל למצבו של עם ישראל בגלות. כעת, העם חלש ותשוש כחיגר, ונמשל לאילם השוהה בין אויביו, שומע את חרפתו ואינו יכול להשיב. אולם לעתיד לבוא, יקבלו הגולים כוח מחודש, יקפצו כאיילה וימלאו את פיהם בשירת הודאה על ישועת ה' [רש"י, מצודת דוד]. קפיצה זו מכוונת לקראת החזרה לירושלים [אבן עזרא], מתוך רצון עז לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו, והשירה שתפרוץ תהיה שירת ה' [מלבי"ם].
חלקו השני של התיאור, כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה, מתקשר ישירות לחלקו הראשון; לשון האילם תשתחרר ותשיר משום שהשבים ימצאו מים בכל מקום, בניגוד למצב של צמא שבו הלשון דבקה לחיך [אבן עזרא].
לגבי מהות המים במדבר, קיימת הבחנה בין הפרשנים. יש המסבירים זאת כהמשך של המשל, ולפיו כשם שמים מחיים ישימון צמא, כך תפרח ותצמח ישועה גדולה וטובה לעם הנדכא ולארץ [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומתם, פרשנים אחרים מבינים זאת כנס פיזי של ממש שיתרחש בטבע. בדומה לנפלאות יציאת מצרים, ה' יבקע מעיינות ונחלים במקומות חרבים שאין בהם מים. נס זה יסלק את סכנות המדבר ויספק שפע של מים לשבים ארצה בדרכם לציון [רד"ק, מלבי"ם].