הנבואה מציגה תמונת טבע דרמטית של מהפך קיצוני, שבה מדבר צחיח ושומם הופך לנווה מדבר שופע מים וחיים. שינוי פלאי זה בטבע משמש משל לגאולת ישראל ולשיבתם מהגלות, שבה ה׳ יישר את הדרך ויספק לעמו את כל צורכיו כדי שישובו לארצם בשלום [שד"ל], וכן כסמל לכך שהצמאים לישועה ייוושעו והשפלים יעלו לגדולה [רש"י, מצודת דוד].
בתחילת הפסוק נאמר וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם. רוב הפרשנים מסבירים כי הַשָּׁרָב הוא אזור יבש מרוב חום ושמש קופחת, והוא עתיד להפוך לאֲגַם, כלומר למקום היקוות של מים [אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם]. גישה ייחודית ומעניינת מציג [שד"ל], שמסביר כי המילה "שרב" (בדומה למשמעותה בערבית ובפרסית) מתארת תופעת טבע של אשליה אופטית של מים, הנפוצה במדבריות חמים. עוברי אורח צמאים רואים מרחוק מראה הנדמה להם כמים, אך כשהם מתקרבים הם מגלים רק חול ויובש. לפי פירוש זה, ה׳ יהפוך את אותה אשליית מים מתעתעת לאגם מים אמיתי.
בנוסף, מקום צִמָּאוֹן, שהוא אזור חסר מים לחלוטין, יהפוך למַבּוּעֵי מָיִם מתוך האדמה [מצודת ציון, מלבי"ם]. מים אלו ינבעו במיוחד עבור השבים מהגלות, כדי להרוות את צמאונם בעת הליכתם בדרך [רד"ק].
החצי השני של הפסוק מתאר את שינוי הצמחייה ובעלי החיים: בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא. המקום שהיה בעבר מדבר ציה שומם ושימש כנְוֵה תַנִּים, כלומר מדור ומרבץ לנחשים ותנינים [רש"י, מצודת ציון] או לתנים וחיות בר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], יעבור מהפך מוחלט.
לגבי המילה רִבְצָהּ, קיימות מספר גישות. [רש"י] מפרש שזהו שם עצם הדומה למילה "מרבץ" (מקום מנוחה), והוא מציין שהמילה נכתבת ללא מפיק באות ה"א, אף ש[מנחת שי] מעיר כי בחלק מנוסחי המקרא כן מופיע מפיק. [רד"ק] סבור שהמילה מתייחסת למקום הרביצה של כל תן נקבה. לעומתם, [שד"ל] חולק וטוען שאם הכוונה הייתה למרבץ התנים, היה צריך לכתוב "רבצם" בלשון רבים. לכן הוא מפרש שזו מילה בנקבה המתארת מקום מרבץ אידיאלי ושליו לצאן ולבקר, שיחליף את חיות המדבר.
גם ביחס למילה חָצִיר נחלקו המפרשים. גישה אחת מסבירה שהכוונה לדשא וצמחייה הגדלים בדרך כלל במקומות יבשים ללא מים [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון חצר, אזור או מקום [רד"ק, אבן עזרא, שד"ל].
כך או כך, התוצאה הסופית מוסכמת על רוב הפרשנים: אותו חציר יבש או אותה חצר שוממה, יצמחו ויהפכו לְקָנֶה וָגֹמֶא, שהם מיני צמחים שאינם יכולים לגדול כלל אלא במקומות רטובים שיש בהם שפע רב של מים וביצות. דרך דימויים אלו, ממחיש הנביא כיצד המציאות היבשה והקשה ביותר תתחלף בשפע, בחיים ובישועה.