ישעיהו, פרק מ״ו, פסוק י׳

ידיעתו המוחלטת של ה' ושליטתו הבלעדית בהיסטוריה ובטבע מאפשרות לו לחשוף את העתיד טרם התרחשותו, ולהוציא לפועל את תוכניותיו ללא מפריע.

הפרשנים מסכימים כי מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית משמעו שה' מודיע את סופו של דבר עוד מתחילתו, ומִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ מצביע על כך שהוא חושף אירועים עוד בטרם החלו להתרחש כלל [מצודת דוד, אבן עזרא]. יכולת זו באה לידי ביטוי באירועים היסטוריים מכוננים: יש המפרשים זאת על גלות מצרים וגאולתה, שה' הודיע עליהן מראש בברית בין הבתרים [רש"י], ויש הרואים בכך התייחסות לנבואות על כורש, שעתיד להחריב את בבל ולהוציא משם את ישראל [רד"ק].

מעבר להיבט ההיסטורי, ישנה הבחנה פילוסופית בין שני סוגים של הנהגה אלוהית. מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית מתייחס להנהגת העולם על פי חוקי הטבע, שבה ה' מגיד את התוצאה הסופית מתוך הסיבה הראשונית שלה. לעומת זאת, וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ מתייחס למעשים על-טבעיים, שבהם ה' מודיע על אירועים שיתרחשו ללא כל סיבה טבעית מקדימה, בבחינת נסים גלויים [מלבי"ם].

בחלקו השני של המשפט, אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכׇל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה, מצהיר ה' כי גזירותיו יתקיימו במלואן, שכן אין כוח בעולם שיכול לבטל את רצונו או למחות בידו [רד"ק, אבן עזרא]. יש הסבורים כי מדובר בכפל לשון שנועד להדגיש את עוצמתו [מצודת דוד]. מנגד, גישה אחרת קושרת כפילות זו לשני סוגי ההנהגה: עֲצָתִי תָקוּם מכוון לחוקי הטבע שקבע ה' ויתקיימו כפי שיעץ, ואילו וְכׇל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה מבטא את יכולתו לפעול באופן חופשי לחלוטין ולעשות כרצונו, גם מעל ומעבר למגבלות הטבע [מלבי"ם].