נבואת הלעג מציגה את קריסתם המוחלטת של אלילי בבל בעת חורבן האימפריה, ומבליטה את חוסר האונים שלהם. בֵּל ונְבוֹ הם שמותיהם של פסילי בבל המרכזיים. [אברבנאל] מציין כי בל מבוסס על דמותו של נמרוד, המלך הראשון שהמליך עצמו לאלוה, ונבו מייצג את שר הנבואה, בעוד [אבן עזרא] מביא דעה שנבו הוא למעשה כוכב חמה.
הנביא מתאר כיצד כָּרַע וקֹרֵס כל אחד מהאלילים. רוב הפרשנים מסבירים כי הפסלים נשברו, נפלו לארץ וכפפו את קומתם מפחד האויב הכובש. המילה קֹרֵס מבטאת כפיפה, בדומה לקרסי המשכן שראשיהם היו כפופים כדי להיתפס בלולאות [מצודת ציון, אברבנאל, אבן עזרא]. לעומת הגישה המרכזית המתארת את שבירת הפסלים, [רש"י] מפרש את הפעלים הללו כביטוי של צחוק וזלזול, ומתאר את האלילים כמי שסובלים מחולי מעיים וקורסים מכובד הפסולת שבגופם בטרם יספיקו להתפנות. בגישה שונה לחלוטין, [מלבי"ם] מפרש שהכורעים והקורסים אינם האלילים עצמם, אלא האנשים העובדים אותם ומשתחווים להם.
האלילים מכונים עֲצַבֵּיהֶם, משום שהם מעציבים את לב עובדיהם שצועקים אליהם בעת צרה ואינם נענים [מצודת ציון]. במקום לשבת בהיכלות מפוארים, הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסלים הועמסו על גבי חיות ובהמות משא, כדי שהבבלים יבריחו אותם מפני האויב, או כדי שהכובשים ייקחו אותם שלל לגלות. [ביאור שטיינזלץ] מוסיף אפשרות שהפסלים פשוט הושלכו ארצה למרמס רגלי חיות השדה. מנגד, [מלבי"ם] ממשיך בשיטתו ומסביר כי עובדי האלילים עצמם איבדו את צלם האנוש שלהם, נדמו לחיה ולבהמה, ופניהם השתנו מרוב פחד.
סופו של הפסוק מתאר את כובד המשא: נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה. הפרשנים מסכימים כי המילה עֲמוּסוֹת מתארת הטענת משא כבד הנעשית בכפייה. רובם מפרשים כי נְשֻׂאֹתֵיכֶם מתייחס לבהמות המשא הנושאות את הפסלים. הבהמות טעונות במשא כבד מדי של פסלים המצופים בזהב ובכסף, עד שהן הופכות עייפות ויגעות תחת נטל האלילים [רד"ק, שד"ל, מצודת דוד].
אולם, ישנן מספר קריאות חלופיות לחלק זה: [מלבי"ם] מפרש כי המשא הוא האלילים שאנשי בבל נושאים על כתפיהם, והם כבדים ומעייפים בשל התכשיטים הרבים שהועמסו עליהם. [אברבנאל] לוקח את הדברים לכיוון רעיוני ודורש כי נְשֻׂאֹתֵיכֶם הן נבואות השקר של בבל (מלשון משא ונבואה), שהיו עמוסות בשקרים והפכו למשא מעייף שסופו לקרוס. [רש"י], בהמשך לפירושו, מסביר כי המשא הכבד והמעייף הוא הפסולת שבמעי עובדי העבודה הזרה, המכבידה עליהם כאדם עייף.