פסלי בבל המרכזיים, בֵּל ונְבוֹ, נשברים ונופלים ארצה, כאשר כל אליל כָּרַע וקֹרֵס בדומה לקרסים כפופים. תיאור זה מבטא זלזול באלילים הכורעים מכובד הפסולת שבגופם, ומשקף גם את עובדיהם הכורעים בחרדה. הם מכונים עֲצַבֵּיהֶם, שכן הם מעציבים את מאמיניהם הזועקים אליהם ואינם נענים. במקום לשבת בהיכלות, הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, שכן הפסלים מושלכים למרמס, מועמסים על בהמות משא, או שעובדיהם עצמם נדמו לחיות מרוב פחד. הבהמות, נְשֻׂאֹתֵיכֶם, עֲמוּסוֹת בכפייה במַשָּׂא הפסלים הכבד לַעֲיֵפָה, בדומה לבני בבל שמתעייפים מנשיאת האלילים ומנבואות השקר.
ישעיהו, פרק מ״ו, פסוק א׳
כָּרַ֥ע בֵּל֙ קֹרֵ֣ס נְב֔וֹ הָיוּ֙ עֲצַבֵּיהֶ֔ם לַחַיָּ֖ה וְלַבְּהֵמָ֑ה נְשֻׂאֹתֵיכֶ֣ם עֲמוּס֔וֹת מַשָּׂ֖א לַעֲיֵפָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.