יצא לכם פעם לראות פסל ענק ומרשים שכולם חושבים שהוא חזק מאוד, אבל פתאום הוא נופל ונשבר לרסיסים? הנביא לועג לאימפריה של בבל ולפסלים שלה, ומראה עד כמה הם חלשים ולא יכולים לעזור לאף אחד. לבבלים היו שני אלילים מרכזיים וחשובים שנקראו בֵּל ונְבוֹ. כשהאויבים באו לכבוש את העיר, הפסלים האלה לא עשו שום דבר. במקום זה, כל אחד מהם כָּרַע וקֹרֵס. כלומר, הפסלים הגדולים פשוט נשברו, נפלו לארץ והתכופפו מפחד האויב. המילה קֹרֵס מתארת משהו שמתכופף למטה.
הנביא קורא לאלילים האלה עֲצַבֵּיהֶם, מלשון עצב. למה? כי הם רק מעציבים את האנשים שעובדים אותם. כשהאנשים צועקים אליהם בזמן צרה, הפסלים לא יכולים לענות או להציל אותם. במקום להישאר בארמונות המפוארים שלהם, הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה. הבבלים או האויבים שכבשו אותם העמיסו את הפסלים על גבי חיות ובהמות משא כדי לקחת אותם משם. בגלל שהפסלים היו מצופים בהמון זהב וכסף, הם היו כבדים מאוד. לכן נאמר נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה – הבהמות המסכנות שסחבו את הפסלים הועמסו במשא כבד כל כך בכפייה, עד שהן הפכו לעייפות ויגעות תחת המשקל של האלילים חסרי התועלת.