ה' מצהיר על שליטתו המוחלטת במהלך ההיסטוריה, ומכריז כיצד הוא מזמן שליחים ממקומות רחוקים כדי להוציא לפועל את תוכניותיו, בין אם בדרך הטבע ובין אם בדרך נס.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק עוסק בכורש מלך פרס, שה' מעורר את לבו וקורא לו לבוא ממזרח כדי להחריב את בבל ולהושיע את ישראל. לעומת זאת, קיימות שתי גישות חלופיות: האחת מפרשת שהפסוק עוסק באברהם אבינו [רש"י], והשנייה רואה בו נבואה על מלך המשיח שעתיד לקבץ את הגלויות [רד"ק בשם אביו].
המילה עַיִט משמעותה הבסיסית היא עוף דורס [מצודת ציון, שד"ל]. הפרשנים מסכימים כי השימוש במילה זו הוא מטאפורה המתארת את הגעתו המהירה של השליח, שיבוא קל ומהר כעוף הפורח באוויר כדי למלא את רצון ה' ולטרוף את בבל [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה היסטורית ולשונית, המילה מכוונת במליצה לנשר, ויש המסבירים שכורש אכן נשא סמל של נשר זהב בראש הרומח שלו [שד"ל]. לעומת זאת, יש הדורשים את המילה עַיִט על פי השפה הארמית מלשון "עצה", ומתארים כיצד ה' קרא לאברהם כדי להימלך בעצתו. לפי פירוש זה, הדימוי לעוף נודד מתייחס למהירות שבה אברהם נענה לקריאת ה' [רש"י].
הקריאה מגיעה מִמִּזְרָח ומֵאֶרֶץ מֶרְחָק. הכוונה היא לארץ פרס הנמצאת מזרחית לבבל [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. יש המדייקים כי מִמִּזְרָח מתייחס למיקומו של כורש ביחס לבבל שאותה יחריב, ואילו מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מתייחס לריחוקו מארץ ישראל שאותה יושיע [מלבי"ם].
השליח מכונה אִישׁ עֲצָתִי, כלומר האדם שנבחר להוציא לפועל את העצה והגזרה שה' תכנן על בבל [מצודת דוד, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ], ושיאפשר את בניין המקדש [מלבי"ם]. בפסוק המילה נכתבת כ-עצתו אך נקראת כ-עֲצָתִי [מנחת שי], והכוונה בכתיב היא שה' קורא לאיש שהוא בעל העצה של ה' [שד"ל]. לפי הגישה שהפסוק עוסק באברהם, העצה מתייחסת לברית בין הבתרים, שם יידע ה' את אברהם על ארבע הגלויות ועל הגאולה העתידית [רש"י].
בסיום הפסוק, ה' מכריז אַף דִּבַּרְתִּי אַף אֲבִיאֶנָּה יָצַרְתִּי אַף אֶעֱשֶׂנָּה. הגישה המרכזית היא שזוהי הבטחה כפולה: ה' גזר את הגזרה בשמים ודיבר עליה מראש ביד הנביא, והוא גם זה שיוציא אותה לפועל בארץ ויביא את הפורענות על בבל [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. יש המעמיקים ומחלקים את סוף הפסוק לשני רבדים של פעולה אלוהית: אַף דִּבַּרְתִּי אַף אֲבִיאֶנָּה מתייחס לאירועים שיתרחשו על פי חוקי הטבע שנקבעו מראש, ואילו יָצַרְתִּי אַף אֶעֱשֶׂנָּה מתייחס ליצירה חדשה וניסית, מעל לדרך הטבע, שה' מתחיל ומשלים [מלבי"ם].