אלילי בבל מתגלים בחוסר אונים מוחלט בזמן הגלות, כאשר הם, או הבהמות והאנשים הנושאים אותם, קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו תחת המשקל הכבד. בעת המנוסה הם לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא, כלומר לא הצליחו להציל את נושאיהם או לחלץ את עצמם, ולבסוף וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה כאשר גופם של הפסלים נלקח בשבי יחד עם עובדיהם. מציאות לעגנית זו מוכיחה כי אלילים שאינם מסוגלים למלט את עצמם, קל וחומר שאינם יכולים להושיע אחרים.
ישעיהו, פרק מ״ו, פסוק ב׳
קָרְס֤וּ כָֽרְעוּ֙ יַחְדָּ֔ו לֹ֥א יָכְל֖וּ מַלֵּ֣ט מַשָּׂ֑א וְנַפְשָׁ֖ם בַּשְּׁבִ֥י הָלָֽכָה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.