קרה לכם פעם שהלכתם בחושך ומישהו הציע להאיר לכם את הדרך, אבל העדפתם לנסות להסתדר בעצמכם? תארו לעצמכם אנשים שמסרבים לקבל עזרה בטוחה, ובמקום זאת מדליקים אש גדולה ומסוכנת שעלולה לפגוע בהם.
הנביא פונה לאנשים בעם ישראל שלא רוצים להקשיב לדברי הנביאים ולהכוונה הטובה של ה'. האנשים האלה נקראים קֹדְחֵי אֵשׁ, כלומר אנשים שמבעירים אש. הכוונה היא שבמעשים הרעים שלהם הם כאילו מדליקים אש שמעוררת את הכעס של ה'. הנביא ממשיך וקורא להם מְאַזְּרֵי זִיקוֹת. המילה מְאַזְּרֵי קשורה למילה חגורה, והמשמעות שלה היא להקיף ולחגור. המילה זִיקוֹת מתארת ניצוצות של אש או גחלים בוערות. החוטאים האלה בעצם מקיפים וחוגרים את עצמם בניצוצות ההרסניים שהם בעצמם יצרו.
בגלל שהם בחרו בדרך הזו, ה' אומר להם לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם. המילה בְּאוּר פירושה כאן שלהבת. ה' מסביר להם שהם יקבלו עונש של מידה כנגד מידה, והאש שהם בחרו להדליק היא זו שתפגע בהם בסופו של דבר. ה' מדגיש ואומר מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם, כדי שיבינו שזה לא קרה במקרה או בגלל אסון טבע, אלא זו תוצאה ישירה שהגיעה מאת ה' בגלל המעשים שלהם.
בסוף, המצב של אותם אנשים מתואר במילים לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן. המילה לְמַעֲצֵבָה מבטאת דאגה, חוסר מנוחה ועצב. השכיבה שלהם לא תהיה שכיבה נעימה של מנוחה, אלא מצב של חולשה, חוסר אונים ועצב בגלל הדרך הלא טובה שבה הם בחרו ללכת.