מנהיגי העם מתוארים כמי ששקועים בנהנתנות, בשחיתות מוסרית ובחיפוש מתמיד אחר תענוגות. במקום לדאוג לציבור, הם פונים איש לרעהו ומזמינים זה את זה להשתכרות חסרת מעצורים. יש המפרשים כי הדוברים כאן הם נביאי השקר, אשר מפתים את העם במאכל ובמשתה כדי להסיר אותם מדרך ה' ולגרום להם להישמע להוראותיהם [רד"ק]. פרשנים אחרים מסבירים כי אלו הם מנהיגים שבעי רצון, אשר לאחר יום של גזל וחמס יושבים להתענג על הכסף ששדדו [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], מתוך תפיסת עולם צינית של אכילה ושתייה חסרת דאגות, תוך התעלמות מאובדנם של הצדיקים [מלבי"ם].
הקריאה אֵתָיוּ משמעותה "בואו" [ביאור שטיינזלץ], ובה כל אדם קורא לחבריו להצטרף אליו למשתה [רש"י, מצודת דוד]. בהזמנתם אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר, הם משתמשים בכפל לשון כדי להדגיש את תאוותם [מצודת דוד]. הפרשנים מדייקים כי היַיִן נועד לשתייה רגילה, ואילו השֵׁכָר, שהוא יין ישן, מיועד במפורש לשכרות ואובדן חושים [מלבי"ם, מצודת ציון]. המילה וְנִסְבְּאָה מתארת מצב של שכרות עמוקה, בדומה למושג המקראי "זולל וסובא" [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון].
תאוותם אינה מסתכמת ביום אחד בלבד של הוללות. הם מבטיחים לעצמם כי וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר – גם מחר נמשיך לעסוק באכילה ושתייה בדיוק כמו היום [רש"י, אבן עזרא]. יתרה מכך, הם מאחלים ומבטיחים כי מחר יהיה גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד, כלומר יהיה לו יתרון על פני היום הזה, והמשתה יהיה גדול וטוב הרבה יותר בכמות ובעונג [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא]. המילה יֶתֶר נגזרת מלשון יתרון ועודף, המעיד על רצונם להגדיל את התענוג מיום ליום [מצודת ציון].