תהליך הגאולה וקיבוץ הגלויות אינו מסתיים רק בהשבתם של בני ישראל לארצם, אלא טומן בחובו הבטחה להתרחבות נוספת. ה׳, המתואר כמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, מבטיח להוסיף קבוצות חדשות אל אלו שכבר נאספו. ציון היסטורי לכך ניתן למצוא בדברי [אבן עזרא], המפרש כי הקיבוץ הראשוני מתייחס לאלו שעלו מהגלויות השונות, כדוגמת בבל, עילם ואשור.
המשך ההבטחה, עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו, משמעותה הוספת נאספים חדשים שיתחברו לישראל. המילה עָלָיו מתפרשת במובן של "אצלו" ובסמוך אליו [שד"ל], כאשר האות וי"ו במילה לְנִקְבָּצָיו מכוונת חזרה אל עם ישראל [אבן עזרא]. זהותם של אותם נאספים עומדת במוקד הדיון הפרשני, ומתוך המקורות עולות שלוש גישות שונות.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההבטחה עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו מתייחסת לצירופם של גרים מן האומות, שיתגיירו, יתווספו על קהל ישראל וילוו אליהם.
מנגד, יש הסבורים כי ההבטחה מתארת את המשך תהליך הגאולה הפנימי של עם ישראל עצמו. לפי תפיסה זו, מפעם לפעם יתגלו נידחים נוספים מתוך האומה, וה׳ ימשיך לאסוף ולהוסיף אותם אל בני ישראל שכבר נקבצו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
זווית שונה לחלוטין מציג [רד"ק] בשם אביו, הקורא את הפסוק לא כהבטחה של הצטרפות מבורכת, אלא כתיאור של התאספות עוינת. לשיטתו, לאחר שה׳ יקבץ את נדחי ישראל, הוא יקבץ עליהם קבוצות אחרות למלחמה – הלוא הם גוג ומגוג, פירוש הנסמך על הפסוקים העוקבים בנבואה.