ההבטחה האלוהית מופנית אל הסריסים, ומעניקה להם דרך להשיג קיום אישי ונצחי בעל ערך עליון, המפצה על חוסר היכולת להעמיד צאצאים [מלבי"ם]. הפנייה אליהם מופיעה כעת משום שהם הקבוצה האחרונה שהוזכרה בפסוק הקודם [רד"ק]. הקידומת במילה לַסָּרִיסִים מתפרשת במשמעות של "על הסריסים", כלומר, אלו דברים שה' אומר אודותם. ה' בעצמו הוא הדובר בפסוק, ולכן הוא מתייחס למצוות בגוף ראשון [שד"ל].
הפסוק מציג שלושה תנאים רוחניים שעל הסריסים לקיים:
ראשית, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת־שַׁבְּתוֹתַי. מצוות השבת מוזכרת בראש משום שהיא מהווה אות ייחודי בין ה' לבין שומריו [אבן עזרא]. שמירת השבת היא יסוד האמונה, שכן דרכה האדם מעיד על חידוש העולם וההשגחה האלוהית [מלבי"ם]. לשון הרבים "שבתותי" מרמזת לכך שהכוונה אינה רק לשבת בראשית השבועית, אלא גם לשבת הארץ, הלוא היא מצוות השמיטה [רד"ק].
שנית, וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי. תנאי זה מתייחס לבחירה החופשית בקיום המצוות, בעבודת ה' ובמעשים הרצויים לפניו [מלבי"ם, מצודת דוד].
שלישית, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. משמעות המילה וּמַחֲזִיקִים היא אוחזים בחוזקה [רש"י, מצודת דוד]. באשר למהות הברית המוזכרת כאן, קיימות מספר גישות בקרב הפרשנים: יש המפרשים כי הברית היא לימוד התורה, שעליה נכרתה ברית עם ישראל [מלבי"ם, מצודת דוד]. גישה אחרת מסבירה שההיאחזות בברית מדגישה את תוקפן של כלל המצוות, שניתנו לעם ישראל בברית בסיני. לחלופין, הברית מכוונת באופן ספציפי למצוות ברית המילה [רד"ק].