ישעיהו, פרק נ״ו, פסוק ד׳

ה' מציג הבטחה המעניקה קיום אישי ונצחי המפצה על חוסר היכולת להעמיד צאצאים, ומדבר בגוף ראשון אודות לַסָּרִיסִים שהוזכרו קודם לכן. ההבטחה מותנית בשלושה תנאים רוחניים, כאשר הראשון הוא אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת־שַׁבְּתוֹתַי, הכוללות את שבת בראשית ואת שנת השמיטה, שכן השבת היא אות ייחודי ויסוד האמונה בחידוש העולם ובהשגחה. התנאי השני הוא וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי, כלומר בחירה חופשית בקיום המצוות ובמעשים הרצויים לפניו. לבסוף נדרש מהם שיהיו אוחזים בחוזקה וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי, בין אם הכוונה היא ללימוד התורה, לשמירת כלל המצוות שניתנו בסיני או להקפדה על מצוות ברית המילה.