האם קרה לכם פעם שהרגשתם שאתם לא ממש שייכים, למרות שאתם מאוד מתאמצים להיות חלק מכולם? לפעמים אנשים שבוחרים להאמין בה' בכל הלב, מרגישים פתאום בודדים או שונים בגלל העבר שלהם או בגלל המצב האישי שלהם. הנבואה כאן פונה לשני סוגים של אנשים שמרגישים קצת עצובים ומיואשים, ומבטיחה להם הבטחה מיוחדת ומרגיעה.
האדם הראשון נקרא בֶּן הַנֵּכָר, כלומר אדם שהגיע מעם אחר ובחר להתגייר. המילה הַנִּלְוָה מספרת לנו שהוא כבר התחבר, הפך לחבר והצטרף לעם. למרות שהוא כבר לגמרי בפנים, יש לו חשש גדול בלב. הוא אומר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי, כלומר הוא דואג שמא ה' ירחיק ויפריד אותו משאר האנשים. הוא חושב לעצמו שבגלל שהוא לא נולד לעם ישראל, אולי בעתיד, כשה' ייתן שכר טוב לכולם, הוא יישאר בחוץ ולא יקבל נחלה כמו כולם.
האדם השני נקרא הַסָּרִיס, וזהו אדם שלא יכול להביא ילדים לעולם. האדם הזה מרגיש ריקנות וזועק הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ. הוא מדמה את עצמו לעץ עייף ויבש שלא מצמיח פירות, כי אין לו ילדים שימשיכו את המשפחה שלו או יזכרו אותו. מתוך העצב הזה הוא שואל את עצמו למה בכלל כדאי לו להתאמץ, להיות אדם טוב ולקיים מצוות, אם ממילא שמו יישכח בעתיד.
אבל ה' שולח אליהם מסר מחמם לב שאומר להם בדיוק ההפך. ה' מבטיח שמי שבוחר להתקרב אליו ולשמור את המצוות, יקבל שכר רוחני עצום וחיי נצח בעולם הבא. המעשים הטובים והקשר לה' יוצרים לאדם שם טוב שנשאר לעולם ולא נמחק לעולם. ההצלחה הרוחנית הזו חשובה וגדולה הרבה יותר מכל היסטוריה משפחתית שיש לאדם לפניו, או מילדים שיישארו אחריו.