ישעיהו, פרק ס״א, פסוק א׳

קרה לכם פעם שחיכיתם המון זמן למשהו טוב שיקרה, וכבר התחלתם קצת להתייאש? בדיוק ככה הרגישו בני ישראל כשהיו רחוקים מהבית בגלות. הם היו עצובים וחיכו לבשורה טובה. ואז מגיע הנביא עם הודעה משמחת ומרגיעה. כדי שהעם יאמין לו ולא יאבד תקווה, הנביא פותח במילים רוּחַ אֲדֹנָי ה' עָלָי. הוא מסביר שהנחמה שהוא מביא היא לא סתם רעיון שלו, אלא נבואה שמגיעה ישירות מאת ה', ולכן אפשר לסמוך עליה לגמרי. הנביא ממשיך ואומר יַעַן, כלומר בעבור, ה' מָשַׁח אותי. הכוונה כאן היא לא שמרחו עליו שמן, אלא שה' בחר בו ומינה אותו לתפקיד המיוחד והחשוב הזה של הבאת הבשורה. הנביא מסביר למי הוא נשלח. קודם כל, לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי. הענווים הם אותם אנשים שמחכים בסבלנות ובשקט לישועה, ועבורם מספיק רק לשמוע את הבשורה כדי לשמוח. אבל יש גם אנשים שהצרות גרמו להם לאבד כל תקווה, ועבורם הנביא בא לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב. הלב שלהם לא באמת נשבר לחתיכות, אלא זהו תיאור לכאב העמוק שלהם. הנביא נשלח לרפא את העצב שלהם ולטעת בהם תקווה חדשה. ומהי הבשורה הנהדרת? לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, שזה אומר להכריז על חופש וגאולה לכל מי שנמצא רחוק, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח־קוֹחַ, כלומר לפתוח את הדלתות, לשחרר את הכלואים ולהוציא אותם סוף סוף לחופשי.