נסו לדמיין עיר עתיקה שוממת, כזו שהקירות שלה נפלו והיא עומדת ריקה ועצובה כבר מאות שנים. האם מישהו יוכל אי פעם להפיח בה חיים מחדש? הנביא מבטיח לנו שכשבשורת הגאולה העתידית והשלמה תגיע, עם ישראל בעצמו יבנה מחדש את כל המקומות שנהרסו.
הפסוק משתמש במילים יפות שחוזרות על אותו רעיון, כדי להדגיש כמה עוצמתי יהיה השיקום הזה. המילים עוֹלָם, רִאשֹׁנִים והביטוי דּוֹר וָדוֹר מתארים כולם תקופות קדומות מאוד. הן מלמדות אותנו שמדובר בערים שעמדו הרוסות במשך המון זמן, ממש מימי קדם. המילה חֹרֶב מגיעה מהמילה חורבן.
הפסוק מבחין בין שני סוגים של הרס: המילה חָרְבוֹת מתארת מקום שנהרס מבחינה פיזית, למשל עיר שהחומות שלה קרסו, ואילו המילה שֹׁמְמוֹת מתארת מקום עזוב לגמרי שאין בו אפילו טיפת חיים. אבל התיקון לא יהיה רק שיפוץ קל של מבנים ישנים. המילה וְחִדְּשׁוּ מבטיחה שעם ישראל יקים בניינים חדשים לגמרי, עד שאי אפשר יהיה לזהות שפעם היו שם חורבות. מעבר לבניית הערים היפות, תהיה גם התחדשות רוחנית עמוקה, והעולם כולו יתמלא מחדש באור ובלימוד הדרכים של ה'.