ירמיהו, פרק כ״ו, פסוק י״ט

זקני העם מגנים על ירמיהו מפני עונש מוות ומזכירים כי התגובה הראויה לנבואת חורבן היא חזרה בתשובה ולא פגיעה בשליח. הם שואלים באופן רטורי הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכׇל יְהוּדָה, כדי להדגיש שבעבר לא הרגו נביא בשל נבואה קשה. תחת זאת, המלך נכנע מגאוותו, הֲלֹא יָרֵא אֶת ה' וַיְחַל אֶת פְּנֵי ה', כשהוא מתפלל ומתחנן לפניו לביטול הגזירה. בעקבות תפילתו, וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וביטל את העונש המתוכנן. לאור תקדים זה הם מזהירים כי רצח ירמיהו רק יוסיף פשע על חטאם ויביא עליהם אסון כבד, ולכן במעשה כזה וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ.