ירמיהו, פרק כ״ו, פסוק י״ח

נבואת חורבן היסטורית מתקופת חזקיהו מלך יהודה, המופיעה גם בספר תרי עשר, מושמעת על ידי מִיכָה, המכונה הַמּוֹרַשְׁתִּי על שם עיר מוצאו מרישה. הנבואה מתארת הרס מוחלט של העיר והמקדש באמצעות שלושה דימויים. ראשית, צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, כלומר תיהרס עד היסוד ותהפוך לשדה חקלאי המיועד לזריעה. שנית, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה, ותתמלא בעיי חורבות וגלי אבנים שייווצרו מנפילת קירות הבתים. לבסוף, מקום המקדש ייחרב אף הוא, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר, כך שיהפוך לתלי עפר וגבשושיות בדומה לתלים הטבעיים המצויים בתוך יער.