ירמיהו מוסר את עצמו לידי העם ומצהיר על חוסר האונים שלו מולם. באומרו וַאֲנִי הִנְנִי בְיֶדְכֶם, הוא מבהיר כי אם רצונם להרוג אותו, אין ביכולתו להתנגד או לקום נגדם [ביאור שטיינזלץ].
ביחס להמשך הפסוק, עֲשׂוּ לִי כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם, המשמעות הפשוטה היא שיעשו בו כפי שנראה להם לנכון [מצודת דוד]. עם זאת, יש המדייקים בהבחנה שבין המושגים ורואים בהם שתי אפשרויות שונות לענישה: המילה כַּטּוֹב מתייחסת למצב שבו העם סבור כי מגיע לנביא עונש מוות על פי שורת הדין. לעומת זאת, המילה וְכַיָּשָׁר מתייחסת למצב שבו הם מבקשים להרוג אותו שלא על פי הדין אלא רק כדי לסלק נזק, פעולה שאינה "טובה" מבחינה משפטית אך נראית להם "ישרה" וראויה באותו הרגע כדי להגן על עצמם. כך או כך, ירמיהו מצהיר כי בין אם ישפטו אותו כדין ובין אם לאו, הוא נתון לחלוטין להחלטתם [מלבי"ם].