המלך יהויקים אינו מרפה מן הנביא שנמלט, ומשגר משלחת מיוחדת שתרדוף אחריו עד למצרים כדי להשיבו. בראש המשלחת עמד אֶלְנָתָן (שם הנכתב כמילה אחת רציפה [רד"ק ומנחת שי]), שיצא יחד עם וַאֲנָשִׁים אִתּוֹ, אשר היו שרים בכירים ממשלתו של המלך [ביאור שטיינזלץ].
שליחת האנשים למצרים והבאת הנביא משם מלמדות על אופייה של הפגיעה בו. אף שהיה למלך זמן לשקול את הדברים במהלך המסע הארוך, הוצאתו להורג של הנביא לא נעשתה על פי פסיקת בית דין שדן אותו כנביא שקר. הדבר מוכח מכך שהמלך הכה אותו בחרב, בעוד שעונשו של נביא שקר על פי הדין הוא מיתה בחנק. כמו כן, גופתו הושלכה אל קברי העם הרגילים, ולא אל בית הקברות המיוחד שנועד לחייבי מיתות בית דין. רדיפה זו מחוץ לגבולות הארץ וההוצאה להורג ללא משפט, ממחישות את הסכנה הממשית שאיימה באותה עת גם על ירמיהו [מלבי"ם].