המרדף אחר אוריהו מסתיים באורח טרגי כאשר הוא מוסגר ממצרים בחזרה ליהודה, מכיוון שלא זכה שם לחסות רשמית. עם הבאתו אל המלך יהויקים, מוצא להורג האיש שהשמיע נבואות דומות לאלו של ירמיהו [ביאור שטיינזלץ]. המילה וַיְבִאֻהוּ נכתבת בפסוק באופן חסר, ללא האות יו"ד לאחר האות בי"ת, צורת כתיב ייחודית המופיעה רק במספר מקומות מצומצם במקרא [מנחת שי].
לאחר ההוצאה להורג, המלך לא מסתפק בהריגתו אלא פועל לבזותו באופן פומבי. נִבְלָתוֹ, מונח המשמש כאן לתיאור גופת אדם מת [מצודת ציון], מושלכת בדרך של ביזיון. וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נִבְלָתוֹ אֶל קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם, במקום להיקבר בכבוד בקבורת הנביאים, גופתו נזרקת אל קברים המוניים של אנשים משולי החברה שאין מי שידאג להם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
יחס משפיל זה נובע מכך שרודפיו ראו בו נביא שקר הדובר סרה, אשר ה' לא ציווה עליו להתנבא. מעבר לפגיעה באוריהו עצמו, טמון במעשה זה מסר מאיים וברור כלפי ירמיהו, כאומרים שדינו של ירמיהו זהה לזה של אוריהו, וראוי להמית גם אותו באותה הדרך [מצודת דוד].