ההמון הזועם, שהורכב מכהנים ונביאי שקר, תפס את ירמיהו ודרש להוציאו להורג בעקבות נבואות הזעם שניבא. המהומה והצעקות בקעו מרחבת המקדש והגיעו עד לאוזני בכירי השלטון בארמון המלוכה, שמיהרו להתערב כדי לעצור את ההתלהמות ולהעביר את ההכרעה להליך משפטי מסודר.
כאשר נאמר וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הפרשנים מסבירים כי נציגי השלטון העליון שמעו את רעש ההמון ואת הצעקות [מצודת דוד, אברבנאל], ונודע להם כי הכהנים ונביאי השקר תפסו את ירמיהו ומבקשים את מותו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. השרים מיהרו לעלות מבית המלך אל הר הבית כדי לבחון את המקרה מבחינה חוקית ולוודא שלא יומת אדם חף מפשע ללא משפט צדק [מלבי"ם].
השרים הגיעו אל המקדש וַיֵּשְׁבוּ בְּפֶתַח שַׁעַר ה' הֶחָדָשׁ, כלומר בתוך חלל השער [מצודת דוד]. בחירת המיקום לא הייתה מקרית. השרים נמנעו מלהיכנס אל תוך האזורים המקודשים של העזרה, והתיישבו בשער משום שהיה זה אזור חולין שבו מותר היה להם לשבת ולשפוט [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. יתרה מכך, ישיבה בשער הייתה הנוהג המקובל להתכנסות של בית דין [ביאור שטיינזלץ].
באשר לכינויו של השער, הֶחָדָשׁ, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים המבארות את פשר השם:
הגישה ההיסטורית-פיזית גורסת כי מדובר בשער שנהרס ונבנה מחדש. יש המסבירים כי כאשר גלה המלך יהויכין, צבאו של נבוכדנצר שבר את השער המזרחי של המקדש, ולאחר מכן המלך צדקיהו תיקן וחידש אותו [רש"י], או שפשוט מדובר בשער ישן שנפל ושופץ בבניין חדש [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
לעומת זאת, הגישה הרוחנית, הנשענת על דברי חז"ל, מזהה את המקום כשער המזרחי של הר הבית, ומסבירה שהשם לא ניתן לו בגלל מבנהו הפיזי, אלא משום ששם היו הסופרים יושבים ומחדשים את ההלכה [רד"ק, אברבנאל].