נקודת זמן זו מהווה צומת גורלי בתולדות העם, רגע שבו מתחלף השלטון ועימו מגיעה אזהרה אלוהית נוקבת העלולה לחרוץ את גורל המקדש. מבחינה כרונולוגית, אירועי נבואה זו הקדימו בארבע שנים את האירועים שתוארו בפרק הקודם בספר [רש"י].
הביטוי בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת מתייחס לתחילת תקופת שלטונו של יהויקים [ביאור שטיינזלץ]. תזמון זה אינו מקרי; דורו של יהויקים נחשב לדור של צדיקים ביסודו, אך עם עלייתו של המלך החדש לשלטון, החל העם ללמוד ממעשיו הרעים. לכן, מיד בראשית מלכותו, שלח ה' את ירמיהו להזהיר את העם ולעורר אותם לתשובה. האזהרה נועדה למנוע מהעם לטעון כי הם צדיקים וכי המלך לבדו צריך לשאת בעונש על חטאיו. המסר הוא שכשם שמשכן שילה חרב בגלל חטאי מנהיגי הדור, כך גם עתה, אם העם יושפע לרעה מיהויקים ולא ישוב מדרכו, המקדש יחרב כפי שחרבה שילה [חומת אנך].
מהותו של הַדָּבָר הַזֶּה היא הציווי לירמיהו לעמוד בחצר המקדש ולהתנבא את נבואת החורבן הקשה. נבואה זו עוררה סערה גדולה, והכוהנים ונביאי השקר תפסו את ירמיהו ודרשו את מותו. מתעוררת השאלה מדוע הגיבו בחומרה כזו עתה, על נבואה שכבר נמסרה בעבר. גישה אחת מסבירה כי הפעם המלך ושריו לא נכחו במקום, מה שאפשר לנביאי השקר ולכוהנים להסית את ההמון באין מפריע, עד שהשרים הגיעו מאוחר יותר מבית המלך והצילו את הנביא. גישה שניה מציעה כי ירמיהו אכן קיבל את הנבואה הזו בעבר, אך מתוך פחד נמנע מלהשמיע אותה בפומבי. כעת, בראשית מלכות יהויקים, ה' מצווה עליו שוב ללכת ולומר את הדברים מבלי להעלים אף פרט. מאחר שזו הייתה הפעם הראשונה שהעם שמע את גזר הדין הקשה בפועל, תגובתם הייתה אלימה וסוערת [אברבנאל].