לאחר שזקני העם ניסו להגן על ירמיהו באמצעות תקדים היסטורי מימי המלך חזקיהו, אשר שמע לאזהרות הנביא ולא פגע בו, מציג הפסוק תקדים הפוך וקרוב הרבה יותר המעמיד את ירמיהו בסכנת חיים.
הפרשנים נחלקו בשאלה מי הוא הדובר בפסוק זה, ומתוך כך נגזרת משמעות הדברים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, חומת אנך] היא כי דברים אלו נאמרו על ידי מתנגדיו של ירמיהו, הכהנים, נביאי השקר ואנשי הרשע שנכחו במשפט. לפי גישה זו, המתנגדים דוחים את טענת הסנגוריה של הזקנים וטוענים כי אין להביא ראיה מימי חזקיהו הרחוקים, שהרי ממש לאחרונה המלך הנוכחי יהויקים הוציא להורג את אוריהו, שהתנבא רעה בדיוק כמו ירמיהו. מסקנתם היא שכשם שאוריהו נהרג, כך גם דינו של ירמיהו למות. המילים וְגַם אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא באות להדגיש מפי המקטרגים כי אוריהו היה מוחזק ומוכר כנביא שהתנבא כדרכו בשם ה', ובכל זאת מעמדו לא הציל אותו ממוות [מצודת דוד].
מנגד, קיימת גישה פרשנית שונה [מלבי"ם] ולפיה הפסוק כלל אינו ציטוט של דברים שנאמרו במהלך המשפט הפומבי, אלא הערת רקע של כותב הספר. מטרת התוספת היא להמחיש לקורא עד כמה חמורה הייתה הסכנה שבה היה נתון ירמיהו. המספר מציין כי טענת זקני העם לא הייתה יכולה להועיל באמת כדי להציל את ירמיהו, שכן באותו זמן ממש פעל נביא נוסף, אוריהו, שניבא את אותן נבואות חורבן, ובכל זאת נרצח על ידי המלך.