ברגע קריטי של משפט הנביא, מתייצבת מנהיגות שקולה כדי להגן על חייו ולהרגיע את ההמון. וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ, זקנים אלו היו אנשים צדיקים [רד"ק], אשר קמו במטרה להשתיק את הקהל ולהביא ראיה היסטורית שתפטור את ירמיהו מעונש מוות [מצודת דוד, מלבי"ם].
הזקנים ביקשו להבהיר שאין להרוג את ירמיהו מתוך פחד שנבואות הזעם שלו ימיטו עליהם אסון. כדי לשכנע את הנוכחים, וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל קְהַל הָעָם, הם הזכירו תקדים מימי המלך חזקיהו, אז ניבא מיכה המורשתי נבואת חורבן דומה על כך שציון תיחרש כשדה. הזקנים הדגישו שמיכה לא הומת בשל דבריו; להפך, העם חזר בתשובה, התפלל אל ה', ובזכות כך התבטלה הגזירה. המסר של הזקנים היה ברור: הריגת ירמיהו לא תסלק את הנזק שעליו ניבא, אלא רק תגדיל את הרעה ותביא חטא חמור על נפשותיהם של בני העם [מלבי"ם].