לאחר ששמעו את דבריו האחרונים של ירמיהו, חל מהפך בעמדת הנוכחים. השרים והעם פונים יחד אל הכהנים והנביאים, אשר משמשים בסיטואציה זו על תקן התובעים [ביאור שטיינזלץ]. ביחס למילים וְכׇל הָעָם, מוסבר כי בתחילה עמד העם לצדם של הכהנים והנביאים, אך לאחר ששמעו את דברי ירמיהו והבינו כי הוא פועל מכוח שליחות אלוהית, חזרו בהם והצטרפו לעמדת השרים [מצודת דוד].
ההכרזה אֵין לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט מָוֶת נובעת מהנימוק כִּי בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ. הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא שירמיהו לא בדה את הדברים מלבו, אלא מסר נבואת אמת. עם זאת, קיימת גישה המדייקת רובד נוסף מתוך המילים מִשְׁפַּט מָוֶת. לפי גישה זו, השרים והעם אכן הודו שלא ניתן להוציא את ירמיהו להורג באופן חוקי ועל פי דין, שכן נבואתו אמת. ואולם, חרף ההכרה בכך שלא ניתן להרשיעו במשפט, העם עדיין חפץ להמיתו מחוץ למסגרת החוקית, וזאת כדי לסלק את הנזק שלתפיסתם עתיד להיגרם להם בעקבות נבואתו [מלבי"ם].