ההמון מתעמת עם הנביא לאו דווקא מתוך כפירה באמיתות דבריו, אלא מתוך התנגדות עזה לתוכן המסר. העם בא בטענה קשה אל ירמיהו: מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם־ה', כלומר, גם אם נבואתך אמת, לא היית צריך להשמיע אותה בניגוד לרצוננו, שכן איננו מעוניינים לשמוע נבואת פורענות כזו, אפילו אם היא מאת ה' [מלבי"ם].
המילה נִבֵּיתָ משמעותה ניבאת [ביאור שטיינזלץ], והיא נכתבה כאן באופן חריג ללא האות אל"ף, בדומה לפעלים המסתיימים באות ה"א [רד"ק]. בדבריהם, העם מצטט את נבואת ירמיהו: כְּשִׁלוֹ, כלומר כמו העיר שילה [ביאור שטיינזלץ], ששמה נכתב כאן עם האות וי"ו בסופה במקום ה"א [רד"ק]. הם חוזרים בזעם על אזהרתו שהעיר תֶּחֱרַב, לשון חורבן [מצודת ציון].
בעקבות הדברים הללו מתרחשת התגודדות: וַיִּקָּהֵל, לשון קיבוץ ואסיפה של אנשים [מצודת ציון], אֶל יִרְמְיָהוּ - העם כולו נאסף והקיף פיזית את המקום המדויק שבו עמד הנביא בתוך בית ה' [מצודת דוד].