ירמיהו מזהיר את העם כי הריגתו לא תציל אותם מן הפורענות, אלא רק תחמיר את מצבם ותוסיף עליהם חטא. כאשר הנביא אומר כִּי דָם נָקִי אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶם, הפרשנים מסכימים כי הכוונה אינה לדם כפשוטו, אלא לעוון ולאשמה שבשפיכת דמו של אדם חף מפשע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
במעשה זה, העם לא יסלק מעליו את הנזק והאיום שעליהם התריע הנביא. להפך, הם רק יוסיפו על עצמם ועל הָעִיר הַזֹּאת, הלוא היא ירושלים [ביאור שטיינזלץ], את חרון אפו של ה' [מלבי"ם]. יתרה מכך, הריגתו תהיה עוול משפטי חמור, שכן בֶּאֱמֶת שְׁלָחַנִי ה' עֲלֵיכֶם, כלומר הוא פועל כשליח אמת של ה' [מלבי"ם].
לגבי הביטוי שְׁלָחַנִי ה' עֲלֵיכֶם, ישנה קביעה ברורה באשר לנוסח המדויק של הפסוק, המדגישה כי המילה הנכונה היא "עליכם", ומי שקורא בטעות "אליכם" הרי הוא שוגה [מנחת שי].