בתשובתו של ירמיהו למבקשי נפשו, הוא פונה לשני קהלים שונים, השרים והעם, אשר לכל אחד מהם מניע שונה לבקש את מותו [מלבי"ם]. השרים מבקשים להוציאו להורג באופן משפטי בטענה שהוא נביא שקר, בעוד שהעם מעוניין להמיתו כדי לסלק את הנזק והאיום שנבואת החורבן מביאה עליו.
בתגובה לכך מצהיר הנביא: ה' שְׁלָחַנִי. הפרשנים מסכימים כי באמירה זו ירמיהו מבהיר בראש ובראשונה כי הוא אינו אלא שליח, וכי לא המציא את הדברים מליבו או מיוזמתו. הצהרה זו משמשת מענה כפול לשתי הקבוצות הניצבות מולו [מלבי"ם]: כלפי השרים, ירמיהו טוען כי מדובר בנבואת אמת שנמסרה לו ישירות מאת ה', ולכן אין כל עילה משפטית להורגו כנביא שקר. כלפי העם, הוא מבהיר שעצם שליחותו מאת ה' נועדה להזהיר אותם כדי שייטיבו את דרכיהם ובכך יבטלו את רוע הגזירה, כך שמטרת נבואתו אינה לגרום להם נזק, אלא אדרבה, להציל אותם מן הרעה.