הפסוק מציג ציטוט היסטורי מתקופתו של חזקיהו מלך יהודה, בו נביא אחר השמיע נבואת חורבן קשה על ירושלים והמקדש. נבואה זו עצמה מופיעה גם בספרו של הנביא מיכה, הנכלל בספר תרי עשר [ביאור שטיינזלץ].
שמו של הנביא נכתב בפסוק מיכיה, אך על פי מסורת הקריאה יש לקרוא מיכה [מנחת שי]. התואר הַמּוֹרַשְׁתִּי מעיד על מוצאו מן העיר מרישה [רש"י].
נבואתו מתארת חורבן מוחלט של העיר והמקדש, והיא מחולקת לשלושה תיאורים ציוריים:
ראשית, צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, כלומר העיר תיהרס עד היסוד ותיחרש ממש, כדי להפוך לשדה חקלאי המיועד לזריעה [מצודת דוד].
שנית, נאמר כי וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה. הפרשנים מסכימים כי המילה עִיִּים מציינת גלים, תלים ועיי חורבות. תיאור זה ממחיש שירושלים תהיה מלאה בגלי אבנים שייווצרו מנפילת קירות הבתים שייחרבו.
שלישית, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. מקום המקדש יהפוך לגבשושיות גבוהות, תלי עפר וגלי אבנים, בדומה לבמות ולתלים הטבעיים המצויים בתוך יער [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].