וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר את תשובתו האחרונה, החותמת את הוויכוח הארוך בינו לבין רעיו. במענה זה הוא תוקף את בלדד, דוחה את טענותיו על ההשגחה, וקובע כי מערכת הטבע היא ששולטת בגורל האדם. איוב מסרב לקבל את דברי רעיו כדי לא לחטוא בחנופה לה', ודורש צדק גלוי בעולם הזה תוך שלילת הפתרון של חיים לאחר המוות. את דבריו הוא מסיים בהשוואה בין עברו המפואר להווה השפל שלו, ועומד בתוקף על כך שהוא אדם תמים הסובל על לא עוול בכפו.
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.