איוב, פרק כ״ו, פסוק ג׳

איוב מטיח בחברו ביקורת צינית ולועג על עצם הניסיון להטיף לו מוסר. הוא שואל בלעג מַה־יָּעַצְתָּ לְלֹא חָכְמָה, כלומר, איזו תוחלת יש בעצה לאדם שאינו פתוח לקבלה, או לחלופין, כיצד ניתנה עצה שהיא עצמה חסרת כל חכמה. מוסיף איוב ועוקץ האם וְתֻשִׁיָּה, אותה חכמה נצחית וחוקיות אלוהית, לָרֹב הוֹדָעְתָּ לו, תוך שהוא מגחך על החבר שחוזר על דבריו ומאמין שהנחיל לו שפע של תובנות. למעשה, איוב טוען כי בניסיונו של החבר להסביר את השגחת ה', הוא נפל בפח של עצמו ורק חיזק את הטענה שההנהגה בעולם נראית לעיתים חסרת צדק.