תיאור פיוטי זה מציג את שליטתו המוחלטת של ה' בשחקים ואת תופעות הטבע כמסך המסתיר את ההנהגה האלוהית. הפסוק משתמש בדימוי של כיסא אלוהי שעליו נפרשים עננים, כדי לבטא את הקשר וההבדלה שבין השמים לארץ.
הפרשנים מסכימים כי המילה כִסֵּה זהה במשמעותה למילה "כיסא" [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהצירוף פְּנֵי־כִסֵּה משמש כדימוי לשמים, המהווים את כיסאו של ה' [אבן עזרא, מלבי"ם, שטיינזלץ, מצודת דוד, רלב"ג]. לגבי המילה פַּרְשֵׁז, קיימת הסכמה רחבה כי שורשה הוא פ.ר.ש ומשמעותה פרישה, וכי האות זי"ן בסופה היא תוספת לשונית שאין לה מקבילה במקרא [אבן עזרא, רמב"ן, תקות אנוש, חומת אנך, מצודת ציון].
סביב המילה מְאַחֵז והבנת הפסוק כולו, מתפצלים הפרשנים לכמה כיווני חשיבה. הגישה הטבעית מפרשת את המילה מלשון התעבות. לפי גישה זו, ה' מעבה את האוויר שעל פני השמים, ועל ידי התעבות זו הוא פורש את הענן, כך שמתואר כאן תהליך היווצרות העננים בטבע [מצודת דוד, רלב"ג].
לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה מְאַחֵז מלשון ציפוי, קירוי או כיסוי, בדומה לאדם המצפה ומקרה את קירות ביתו. ה' מכסה את פני השמים בעננים המשמשים כמסך, כתקרה או כמחיצה המבדילה בין עולם השמים לארץ [רמב"ן, מלבי"ם, תקות אנוש].
כיוון נוסף קושר את הפסוק לירידת גשמים, ומפרש את המילה מְאַחֵז מלשון אחיזה ומניעה. לעיתים ה' אוחז ועוצר את השמים מלהוריד מטר, ולעיתים הוא פורש עליהם ענן כדי להוריד גשם בעתו [רמב"ן]. מנקודת מבט קוסמולוגית, יש מי שמסביר כי השמים הם אלו ש"אוחזים" את כדור הארץ במקומו בחלל, וה' פורש עליהם את ענניו מבלי שמחיצת העננים תפריע לאחיזה זו [אלשיך].
לצד הפירושים הרואים בכיסא דימוי לשמים, קיימת גישה המפרשת את הצירוף פְּנֵי־כִסֵּה כפשוטו, ומתייחסת לכיסא הכבוד האלוהי. לפי תפיסה זו, ה' אוחז במחיצות כיסא הכבוד ופורש עליו את ענן כבודו כפרגוד, כדי להסתירו אפילו מעיני המלאכים [רש"י, רמב"ן].