גדולתו של ה' ושליטתו המוחלטת מתגלות דרך כניעתם של איתני הטבע והכוחות ההיסטוריים העומדים מולו, בפרט במרחבי הים.
החלק הראשון של הפסוק, בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם, מתמקד בשליטת ה' על המים, והפרשנים נחלקו במשמעות המילה רָגַע. גישה מרכזית אחת מפרשת מילה זו מלשון בקיעה, קריעה או כיווץ [רש"י, אבן עזרא, רמב"ן, מצודת ציון]. לפי גישה זו, מתייחסים הדברים לאירועים שבהם ה' הפעיל את כוחו על הים, בין אם בבריאת העולם כאשר כיווץ ואסף את המים למקום אחד כדי שתיראה היבשה [רש"י], ובין אם בקריעת ים סוף, שהוכיחה את כוחו בבריאה [מצודת דוד, אלשיך]. לעומת זאת, גישה שניה מסבירה את המילה רָגַע מלשון רוגע ומנוחה [רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש]. לפי פירוש זה, ה' משקיט את גלי הים הסוערים, שולט ברוחות ומציב חוקיות בטבע המונעת מהים לעלות ולהציף את הארץ. המלבי"ם מוסיף כי חוקיות זו באה לידי ביטוי במחזוריות שבה מים הופכים לאדים, וכך הים נרגע ואינו מכסה את העולם.
בחלקו השני של הפסוק, וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, מתואר כיצד ה' הכה והרג [מצודת ציון] את רהב. זיהויו של רָהַב זוכה למגוון רחב של פירושים בקרב המפרשים.
כיוון פרשני בולט מזהה את רָהַב עם מצרים או עם השר הרוחני שלה בשמים [רש"י, מצודת ציון, אלשיך]. תבונתו של ה' התבטאה בכך שבלבל את דעתם של המצרים ומשך אותם אל תוך הים כדי להכותם שם [מצודת דוד].
כיוון אחר מפרש את רָהַב ככוח הקשור לים עצמו. יש הרואים בו מפלצת ים עצומה, דגים גדולים או לווייתן המסמלים כוחות של מרי [רמב"ן, ביאור שטיינזלץ]. אחרים מסבירים כי מדובר ב"שר של ים", ישות רוחנית שסירבה לציווי ה' לבלוע את מימי הבראשית, ועל כן ה' הכה והרג אותה [מלבי"ם, חומת אנך]. התבונה האלוהית במעשה זה מתבטאת, לפי ביאור בעל חומת אנך, ביכולת לקחת ישות רוחנית שאינה בשר ודם, ולהפוך אותה לדבר המעלה סירחון ובאשה לעולם.
פירוש נוסף ומטאפורי יותר מזהה את רָהַב עם גאוותם של גלי הים ועודף המים המאיימים להציף את הארץ [רלב"ג, תקות אנוש, מלבי"ם], ויש אף הרואים בכך רמז להכנעתם ועונשם של בני אדם גאוותנים [תקות אנוש]. בנוסף, מבחינת נוסח הקריאה והכתיב, המילה נכתבת "ובתובנתו" אך נקראת כ-וּבִתְבוּנָתוֹ [מנחת שי].